אישור הסכם ממון

קיימים לא מעט זוגות בימינו אשר נוהגים לערוך הסכם ממון טרם נישואיהם, אשר מגדיר את יחסי הממון במהלך חייהם המשותפים ולאחר פקיעת קשר הנישואים, בין אם בשל גירושין ובין אם בשל מוות. מטרתו של עריכת הסכם שכזה, הוא מניעת מחלוקות עתידיות והימנעות הצדדים ממצב בו יהיו נתונים לסחיטה כספית ו/או נפשית במידה וצד אחד יבקש להשתחרר מברית הנישואים, בניגוד לרצון הצד השני.

ככלל, בית המשפט או בית הדין הרבני חייב לאשר את הסכם הממון וליתן לו תוקף, אולם החוק אף מאפשר אימות הסכם ממון אשר נכרת טרם הנישואין על-ידי נוטריון בלבד ללא צורך באישור נוסף של בית המשפט.

אם כך, הנוטריון רשאי לאשר הסכם ממון אשר נחתם בין בני זוג טרם נישואיהם ותפקידו לבדוק בין היתר כי הצדדים אכן מסכימים לאמור ולחתום בהסכם מרצונם החופשי בלבד וכי הינם מבינים את משמעות ההסכם שבפניהם, כאשר עליו להצביע ולהסביר על כשלים בהסכם או על סעיפים לא חוקיים בהסכם.

אם כן, מתי נפנה לבית המשפט ומתי נפנה לנוטריון?

חשוב לעמוד על ההבחנה בין אישור הסכם ממון לבין אימות הסכם ממון. נוטריון יכול לאמת את הסכם הממון, אך מי שמאשר את הסכם הממון הינו בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה. נוטריון רשאי לאשר הסכם ממון רק כאשר ההסכם נוגע ברכוש בלבד, ולא בענייני משמורת על הילדים, מזונות והסדרי ראייה אשר מחייבים להתדיין במסגרת בית המשפט או בית הדין הרבני.
חשוב לציין כי במידה ובני הזוג מעוניינים לערוך הסכם ממון לאחר הנישואין או במהלך הגירושין, עליהם לפנות לאישור ביהמ"ש בלבד.